איזון משאבים

כחלק מההחלטה על פירוק השיתוף בין בני זוג, נדרש לבצע חלוקה של הנכסים וההתחייבויות אשר נצברו במרוצת החיים המשותפים.

הסדר איזון משאבים בגירושין הינו כלל משפטי אשר קיים בחוק יחסי ממון בין בני זוג, והוא קובע למעשה את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג נשואים עם פקיעת הנישואין (עקב גירושין או מוות של אחד מבני הזוג). חוק יחסי ממון בין בני זוג נועד להסדיר את נושא חלוקת הרכוש של זוג נשוי במקרה של גירושין או פטירה של אחד מהם. ההסדר קובע מספר דברים וביניהם:

• הסכמה על איזון משאבים קובעת כי בתום הנישואין או פרידה של בני זוג יש לערוך חלוקת רכוש שווה של כל הרכוש אשר מוגדר כרכוש משותף לבני הזוג.

• עם סיום מערכת היחסים המשמעות היא שכל בן זוג יהיה זכאי לחצי מהרכוש המשותף של בני הזוג כולל פנסיה, חסכונות, נדל”ן ועוד.

• נכסי בני הזוג מחולקים ביניהם שווה בשווה כך שאם קיימת הטבה לטובת אחד מבני הזוג, הוא למעשה ישלם לבן הזוג השני את גובה ההפרש באמצעות מתן זכויות בנכס או תשלום כספי.

• במקרים מסוימים בית המשפט יכול להורות כי נכסי בני הזוג לא יחולקו ביניהם שווה בשווה אלא באופן אחר, וזאת אם קיימות נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות חלוקה לא שוויונית. דוגמה לכך היא כאשר יכולת ופוטנציאל השכר של אחד מבני הזוג גבוהים באופן קיצוני לעומת יכולת השכר של בן הזוג השני (ניסיון מקצועי, נכסי קריירה, מוניטין וכד’).

דוגמא נוספת הינה שאחד מבני הזוג הסתיר הכנסות לא מדווחות (“כסף שחור” או רישום פיקטיבי של נכסים על שם בן משפחה אחר). בנוסף, יתכן כי אחד מבני הזוג השתמש בכספים משותפים של הזוג למטרות שאינן חוקיות מבלי שהצד השני ידע או הסכים לכך. במידה ואחד מבני הזוג נהג באלימות פיזית ונפשית לאורך זמן כלפי בן הזוג השני (בדרך כלל כלפי האישה), ישנם נכסים שאינם הנכללים בהסדר איזון המשאבים, ובמועד הפרידה בן הזוג שהם שייכים לו לא יידרש לחלוק בהם עם בן הזוג השני או לשלם הפרשי איזון בגינם.

עם זאת, בן הזוג השני יכול לנסות ולהוכיח כי התקיים שיתוף בנכסים אלה, או שהתקיימו נסיבות המצדיקות סטייה מחלוקה שוויונית.

מעבר לנכסים המוחשיים אשר ברשות בני הזוג (רכב, דירה וכו’) אשר חלוקתם הינה יחסית אינטואיטיבית עולה השאלה – כיצד יש לחלק את הנכסים הלא מוחשיים ואת הנכסים שהרווח עליהם יתקבל בעתיד?